חליתי בסרטן בפעם הראשונה כשעוד לא מלאו לי שלושים. הוא הגיע במלוא עוצמתו וחשף את מלוא חולשתי. זו הגופנית וזו הנפשית.
התקף קשה של טרשת נפוצה תקף אותי כעשור לאחר מכן. הייתי אז כבר אמא לשני ילדים, קלינאית תקשורת עסוקה וסטודנטית לתואר שני, ותוך ימים ספורים שותק פלג גופי השמאלי.
עוד באותו עשור מקולל – סרטן שד, ואחריו עוד אחד.
שוב אשפוזים, שוב טיפולים, שוב שיקום גופני מייסר וממושך ושוב – גוף בעבר האחד ונפש בעבר האחר.
אני כותבת את המילים האלה מתוך העמדה הייחודית של מי שנטתה למות – וחיה. אני הופכת את דם לבי למילים.
אשה בת 29, אמא לילד בן שלוש, חולה בסרטן ריאה סופני. מאז ובמשך שני עשורים וחצי היא מתמודדת עם מחלות מסכנות חיים ועם מחלה אוטואימונית חשוכת מרפא.
״להיות או לא״ עוסק בכנות ובאומץ בנושא המוות ובחומרים מהם עשויים החיים. הוא מתעמת עם השאלה כיצד ניתן להמשיך ולהתקיים תחת איום מתמיד באובדן.
זהו סיפור חייה האמיתי של איריס קאופמן, אך השאלות שהיא שואלת רלבנטיות לכל אשה, לכל אמא ולחיים בישראל בכלל. בכתיבה אישית, מפוכחת, שאינה מלודרמטית, היא מנסה להבין את מה שקרה לה ומחפשת תשובות אצל משוררים, סופרים, פסיכולוגים, פילוסופים, ורבים אחרים.
היא לא שואלת למה. היא שואלת איך. איך להיות אמא, איך להיות בת זוג, איך להיות אשה שאיבדה שוב ושוב צלם וזהות. "לא ריפוי אני מוצאת בכתיבה, אלא צלילות ומרחב", היא מעידה, ומתוך המלים והעצב היא מוצאת תקווה. וחיים.
מה קורה כשאהבה מסתיימת? מה קורה כשהיא מתחילה? איך נראית אהבה בין אמא לילד שלה? ובין חברות? איך אפשר לאחוז בה? והאם בכלל אפשר?שתי נובלות ב״טעם של מלח״ ובשתיהן עולות השאלות הללו, ועוד רבות אחרות. שאלות ותשובות, סיפורים של חיים ושל מוות, וכל הזמן-האהבה. הריקוד איתה ונגדה וסביבה. האפשרות לשהות בה.הפחד לאבד אותה. ההתנגדות. ההשלמה. הנחמה.
שתי נובלות ב״טעם של מלח״.
בנובלה הראשונה אנו פוגשים את אבישג. היא אם חד הורית לעוז, אוטיסט המופיע בספר מיום היוולדו ועד להיותו גבר צעיר – ומגלמת עבור בנה את כל מה שאמא שלה לא הייתה עבורה. עוז נסמך עליה כל חייו, ומשאינו יכול לעשות זאת יותר, הוא מוצא לו דמות אם חליפית. אבישג בוחרת לוותר על זוגיות רומנטית, ומחליפה אותה בחברות אמיצה ויוצאת דופן עם יואלה – אישה שהיא כל מה שאבישג לא.
בנובלה השנייה אנו מלווים את ניב, בן-זוגה לשעבר של אבישג מהנובלה הראשונה, שעובר בעצמו תהליך והופך מרווק נצחי שנמלט מכל מערכת יחסים אפשרית עם אישה, לגבר שבוחר לחיות את חייו עם ליאת, בת להורים פרודים המתמודדת עם עבר משפחתי מורכב.
יחסים זוגיים רומנטיים, אימהות, חברות אפלטונית איתנה, קשר בין-דורי והאופן שבו הילדות של כל אחד מאיתנו משפיעה על האנשים הבוגרים שאנחנו הופכים להיות, עומדים במרכזן של שתי הנובלות – וכעמוד שדרה איתן: הקשר שבין כל בני האנוש.